רשמים מתערוכת אמנות קבוצתית הנקראת: "בארץ אהבתי" – אוצרת: רחל זיו, שהוצגה בגלריה "על האגם" ברעננה מתאריך 25.5.25 – 8.6.25.
פתיחה חגיגית בנוכחות ראש עיריית רעננה מר חיים ברוידא, נערכה בתאריך 30.5.25, והאוצרת הציגה לקהל, את יצירות האמנים המשתתפים בתערוכה "בארץ אהבתי".
בתערוכה זו הצגתי שתי יצירות המשקפות את אהבתי לטבע של ארץ ישראל כמסר האמנות האקולוגית להתחדשות והאומנות הירוקה המושיטה את ידה לסביבה.
מוזמנים להתרשם מעבודות מיוחדות שהצגתי בתערוכה זו: האחת – אמנות מהטבע הנקראת "צמיחה מחודשת מבעד לסדקים" – מציגה פיסול גזע עץ אקליפטוס שפיסלתי ממאות קליפות עצי אקליפטוס שאספתי מהיער הקטן של רעננה. שמציגה אמנות בעקבות מאבק אקטיביסטי אזרחי להצלת עץ האקליפטוס מפני הכריתה.
זאת כמסר להצלתו של עץ האקליפטוס העתיק בן 120 שנה שקיבל היתר כריתה ולאחר מאבק אזרחי שלנו תושבי רעננה, סוכם עם נציגי קבוצת "נאמני העצים רעננה" כי היזם יאפשר לגזום ענף עבות מהעץ כך שלא יפריע למהלך הבניה של הבניין החדש מענף זה לקחתי למזכרת פלטת בול עץ וחלקי שגזמו ממנו למזכרת.
האמנות האקולוגית שלי באה להעביר מסר חשוב לקהל המבקרים בתערוכה להתרשם מפיסול גזע בעץ המביעה בפניו שמחה על הצמיחה המחודשת שלו מבעד לסדקים, לשדר אופטימיות, צמיחה, השתרשות ותקווה. (Upcycling art)
לגזע העץ המפוסל, יצרתי שורשים מנייר בשימוש חוזר, להעמיקם בקרקע ולהצמיח מתוך הסדקים צמיחה מחודשת של ענפים ונצרים חדשים ועץ אקליפטוס צומח.
מסביב לגזע המפוסל הנחתי את חלקי הענף הכרות שנותרו מהענף הגדול שנגזם בשטח, להזכיר לנו שהעצים הם תקוות קיומנו ושלא לתת יד לכריתתם.
ציטוט מדבריו של דוד בן גוריון בכנסת בשנת 1962, בעת הבאת חוק הגנים הלאומיים, שמורות הטבע, אתרי הלאום וההנצחה להצבעה, וכך אמר:
"עץ בן שבעים שנה שנכרת, לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה, עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ אקליפטוס עבות, או עץ שיקמה עתיק, או חורש אלונים. אלה הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם. ולעץ בן מאה אין תמורה."
היצירה השנייה שלי המוצגת בתערוכה , היא אסמבלאג' ייחודי שפיסלתי מקליפות ישנות של פרי הדובדבן היהודי (שלפח), הנקרא גם דובדבן האהבה הצומח מחדש מתוך קליפותיו היבשות שקמו לתחייה מחודשת לאמנות משקמת ומחדשת. (Upcycling art)
זו יצירה פיוטית — גם חומרית וגם רוחנית. לקחתי את תהליך התכלותו והפכתי אותו ליצירה של התחדשות. הדימוי של הדובדבנים שצומחים מתוך שלדי השלפח הוא עוצמתי במיוחד, כמו זיכרון שמתגלגל לחיים חדשים, וכמו העם היהודי שנושא את עברו בשורשיו, אך השיח בוחר שוב ושוב לצמוח, לפרוח, ולהוסיף חיים למרות הכול.
קראתי ליצירה המקורית : "עדות מעגלית של דובדבן האהבה" (שלפח) יצירה המשלבת טבע, זמן, זהות וסיפור שורשי המחובר לעם היהודי והדובדבן היהודי.
הדובדבן היהודי אהוב מאוד על נכדיי, השיח שתול בגינתם במשך שנים ומניב להם פירות רבים. לימדתי אותם לשמור לסבתא את קליפות הפרי וכך במשך חודשים רבים הם שמרו לי את קליפות הפרי. בנוסף במשך חודשים שמרתי את קליפות פרי הדובדבנים הגדלים בגינה הקהילתית "הפעמונים" ברעננה, בה אני מתנדבת.
כך שמרתי קליפות רבות של פרי השלפח – הנקרא גם דובדבן היהודים, דובדבן האהבה וגולדן ברי (בשל פירותיו הזהובים דמויי דובדבנים) סגורים בקופסה על מנת לשמר אותם שלא יתפוררו עם הזמן. קליפת הפרי מעניקה לו את הגנה מפני פגיעות ומשבחת את טעמו.
החלטתי להצמיח מחדש את הדובדבנים בתוך הקליפות מיובשות, להציג צמיחה חדשה מתוך הישן שכבר הקיים, להצמיח שיח שלפח חדש, בו שורשיו מחבלים מעניקים לו את הענפים, העלים והפרחים שמציג מעגל הצמיחה המחודשת. את הגבעולים פיסלתי מחבלים ישנים, העלים פוסלו משאריות נייר בשכבות ועליהם ציירתי בצבעי אקריליק, הפירות חלקם הדבקתי עם הפרי הדובדבן היבש בתוך קליפתו, וחלקם שילבתי בציור על הבד, את הדבורה הזהובה ,עיצבתי את כנפיה הדקות והשקופות ממכסה פלסטיק שקוף של אריזות מזון, ואת גוף הדבורה פיסלתי, מחוטי צמר וחוטי פלדה והיא עפה לכיוון הפרחים להאביק וולהצמיח מחדש את פרי הדובדבן.
העבודה על הקליפות הייתה עדינה ביותר משום שהשתדלתי לא לפורר את הקליפה ולהגיע לנימי התחרה העדינה של הקליפות השבירות. הרעיון שלי להציג יצירה המשדרת את יופי הטבע – המקבילה לעם היהודי המנציח את זיכרונותיו מן העבר, גם הדובדבן היהודי במעגל הצמיחה, מנציח את זיכרון קליפות היבשות של הפרי, שהצמיחו מחדש את דובדבן האהבה. אמנות אקולוגית במיטבה מחומרים מהטבע ולמען שימור הטבע. (Upcycling art)
תודה לאוצרת רחל זיו לכל האמנים שהציגו איתי בתערוכה היפה. חלק היצירות מוזמנים לראות בגלריה המצורפת לבלוג.
תודה למבקרים הרבים שביקרו בתערוכה, שמחתי להסביר לכם שוב ושוב על היצירות שיצרתי, לראות את ההתפעלות הרבה מהיצירות המקוריות ולהציג את כוחה של האמנות, להטמיע את מסר יצירותיי המציגות האהבה לטבע, את ההשתרשות בקרקע, השאיפה לצמיחה מחודשת ואת אהבתי ל"ארץ אהבתי"- ארץ ישראל האהובה.
