לאחר כל סיור שאני עורכת ביישובי עוטף עזה, נצרבים בזיכרון המראות, הריחות, סיפורי הגבורה, הכאב, ההרס, חוסן התושבים, האחווה והתקווה לתקומה. כולם מבעבעים עמוק בנפש ומחדדים את התחושה, עד כמה חשוב לנו לבקר ביישובים שנפגעו, לשמוע עדויות מרגשות, לבקר באתרי ההנצחה שהוקמו לאחר אירועי הטבח הנורא ב7 באוקטובר 2023 שחוו התושבים, הלוחמים, ולסייע ככול שנוכל לקהילות שנפגעו.
יצאנו לסיור הנקרא "אלף מילים" המיועד לעורכי ויקיפדיה. הפעם ביקרנו ביישובי עוטף עזה – לשמוע על העבר ועל עתיד שיקום כפר עזה, אתר הנובה, עין הבשור ונתיב העשרה. תודה ליואב דותן לארגון הסיור ולדני לוי ממושב עין הבשור לתכנון וההדרכה לחברים. תוך כדי הנסיעה ביישובי העוטף, דני מסביר לנו בדרך, כי השטח שבו אנו נוסעים נכבש ע"י מחבלי הנוחבה. מחשבה שקשה היה לקלוט ולעכל אותה, כי אכן נכבשנו ע"י ארגון טרור ששלט ביישובים ישראלים רבים עד תום חילוצם ע"י כוחות הביטחון.
תחילה ביקרנו בקיבוץ "כפר עזה" בו קיבל אותנו אלון פוטרמן, מנכ"ל "הקרן לשיקום כפר עזה" המסייעת למשפחות הקיבוץ בשיקום לכל המשפחות שפונו ובשיקום בתי הקיבוץ. בביקור ב"שכונת הצעירים" הותר לנו לבקר "בבית של סיון" שהונצח, לזכרם של סיון אלקבץ ונאור חסידים. מועקה קשה חשים שקוראים בתוך ביתם את ההתכתבות האחרונה שלהם עם בני המשפחה המודפסת על הקיר בביתם. מראות ההרס, הטבח האכזרי בו נרצחו החברים, קשים להכיל את האכזריות הבלתי נתפשת של המחבלים שרצחו 62 מחברי הקיבוץ. ועוד 2 נהרגו בשוגג מכוחות צה"ל.
כל הכבוד ותודה לקבוצת "אחים ואחיות לנשק" למיזם שלהם הנקרא "בונים מחדש" – בשליחת מתנדבים ליישובים שנפגעו בטבח, לסייע בעבודות שיקום גם בקיבוץ "כפר עזה", ותודה לארגונים והמתנדבים המגייסים תרומות לקהילה הפגועה באשר הם. במהלך הסיור פגשנו את דורון סלומון מכפר עזה, שסיפר בכאב על בנו יובל סלומון ז"ל שנהרג בטבח בעת שניסה להילחם במחבלים בסכין שלופה וניסה להגן על חבריו משכונת הצעירים של כפר עזה. שמענו מאלון את הסיפור המרגש על יורי לוין שברח והצליח להימלט מהמחבלים שכבר לקחו אותו מביתו בדרך לעזה.
התרגשתי לראות את הדגם שבנו למיזם מחזירים את הצעירים הביתה "בונים שכונת צעירים חדשה בכפר עזה" שהורכב מחלקי לגו. בזמנו פרסמתי קול קורא לאסוף לילדי כפר שפונו לקיבוץ שפיים – חלקי לגו רבים כפרויקט שיקומי ליצירת עבודת אמנות משקמת. נסעתי לקיבוץ שפיים להביא להם אלפי חלקי הלגו שאספתי מתרומות של רבים ששמחו לתרום אותם למפוני כפר עזה.
שמחתי לשמוע כי חלקי הלגו הרבים, אכן סייעו למפונים כאמנות משקמת וגם לבניית דגם שכונת הצעירים החדשה שתיבנה בקיבוץ "כפר עזה", בתקווה לתקומה וחזרתם גם של הדור הצעיר לקיבוץ בתום עבודת השיקום.
פרויקט מיוחד שהוקם כמיצב הנקרא "כנפיים של בובה", החל בטרם המלחמה – מיצב המצוי על קיר ועליו כנפיים צבעוניות המורכבות מחלקי צעצועים, שנותר יתום כסמל לילדות המאושרת שהייתה בקיבוץ כפר עזה. נבנה כמיצב קיימות קהילתי, שהוקם לזכרם של בני משפחת קוץ מכפר עזה. מעשי הזוועה והרצח ב 7 באוקטובר הגיעו לבית משפחת קוץ וגבו את חייהם של חמשת בני המשפחה אשר נמצאו מחובקים יחד במיטת הממד בתוך הבית שבנו. המיצב נבנה במטרה להנציח את הרוח הטובה שהביאו איתם לעולם בני המשפחה ואותו מנציחים במקומות שונים ברחבי העולם לזכרם של משפחת קוץ ז"ל.
הבנו שהסיוע שקיבלו מהממשלה חברי הקיבוץ, אינו מספיק לעלויות הגבוהות בשיקום הקיבוץ והקהילה שפונתה. חלקה פונתה לקיבוץ שפיים וחלקה לקיבוץ רוחמה. לכן כל תרומה חשובה ביותר להפיח תקווה בקהילה ועם הזמן להחזיר את המפונים לביתם ולבנות שכונה חדשה לדור הצעיר.
לכל המעוניינים לסייעו בתרומות ל "כפר עזה לא לבד" לחצו על הקישור.
הודנו בתודות לאלון פוטרמן, מנכ"ל "הקרן לשיקום כפר עזה" לסיור המרגש שערך לנו ברחבי הקיבץ ובשכונת הצעירים ויצאנו בתקוה שימצאו התרומות הרבות למטרת שיקום הקיבוץ ולהחזרת המפונים כבר בשנת 2026.
מכפר עזה נסענו למתחם הנובה בחניון יער רעים, בדרך דני המדריך סיפר לנו כיצד השטח נכבש ע"י מחבלי הנוחבה ועל הטבח שנעשה ב "מיגוניות המוות", שמשתתפי פסטיבל הנובה נסו לחפש בהם מקלט, אך רבים מהם נרצחו באכזריות ונחטפו לעזה.
באתר ההנצחה לנרצחי הטבח בפסטיבל נובה, הוקמה אנדרטה עם תמונת 400 ממשתתפי המסיבה שנרצחו ונהרגו. לכל נרצח יש נקודת הנצחה ובה סיפורו המרגש המלווה בתמונות מרגעים שמחים מעברם. במקום הוקם אתר הנצחה של השוטרים "חפ"ק המשטרה" ומיזם הנצחה הנקרא "כלניות לפני הגשם" – לזכר הנרצחים וכסמל לפריחה ותקומה. בנוסף נטעו משפחות הנרצחים בשיתוף עם קק"ל, עצים צעירים לזכרם של כל הנרצחים מפסטיבל הנובה, עצים שיצמחו ויגדלו, כסמל להמשכיות החיים.
מאתר ההנצחה של הנובה, המשכנו למושב "עין הבשור". בסמוך לשער המושב סיפר לנו דני המדריך, שהוא חבר המושב, אודות הקרב בו לחמו חברי כיתת הכוננות קרב הירואי מול 15 מחבלים שניסו לפתוח את השער ולהיכנס למושב עם שני טנדרים ושני אופנועים. הודות לחברי כיתת הכוננות ולרבש"צ, נהדפו המחבלים וחלקם חוסלו בפאתי המושב. בכך הצילו חברי כיתת הכוננות את הפלישה של המחבלים לחדור למושב פנימה. מ"עין הבשור" המשכנו בסיור המרגש לנקודת הסיום והגענו למושב "נתיב העשרה", הקרוב ביותר לגבול עזה.
במרכז המבקרים קיבלה אותנו יפה מלול וסיפרה את תולדות הקמת הישוב שחבריו הגיעו ממפוני ההתנחלויות מחבל ימית והקימו ישוב חקלאי חדש ובאו לעשות ציונות להתיישב באדמת החול בהקמת משק חקלאי, כמו גידולי פרחים וחממות לגידולי זרעי עגבניות, ירקות שונים, פרחים, וצמחים בעלי סגולות רפואיות וקוסמטיות. בנוסף לגידולי שדה, בחווה יש גם גידול של חרקים מועילים המופצים לחקלאות אורגנית . במהלך המלחמה המשיכו החקלאים למרות הסכנה, לטפח את הגידולים החקלאים.
שמענו מיפה מלול המדריכה, כיצד מעבר לגבול היו משקיפים עליהם מחבלי החמאס דרך מגדלי התצפית שבנו וצפו על המתרחש בישוב. נדהמנו לשמוע כי 4 ימים לפני הטבח הנורא קיבלו חברי הקיבוץ אזהרה מהצבא על אימון מחבלי החמאס מעבר לגבול שלא להתרגש מדי מאחר וזה רק תרגיל. אך למעשה זו הייתה חזרה גנרלית לקראת הפלישה המתוכננת של מחבלי הנוחבה להשתלט על יישובי העוטף.
עד כמה עצוב היה לשמוע על חוסר ההבנה של גורמי הביטחון להבין ולהתכונן להגן על תושבי היישובים – וכי החזרה הגנרלית של החמאס, אכן הפכה לפלישה אמיתית, אכזרית וכואבת ביותר שגרמה לפריצת המלחמה.
עוד שמענו מיפה על אירועי 7 באוקטובר, הטבח הנורא, בו חדרו שלושה מחבלים למושב באמצעות מצנחי רחיפה ממונעים, השתלטו עליו, רצחו 17 מתושביו (3 נוספים נרצחו בעת שהותם מחוץ למושב בחוף זיקים). לאחר טיהורו ממחבלים, פונה המושב והוכרז שטח צבאי סגור.
יפה סיפרה לנו בלב כואב על כל אחד מהנופלים שנרצחו ע"י המחבלים, בין היתר גם על בני הזוג יעקובי ינון ואשתו בלהה שנרצחו בביתם בנתיב העשרה, שנשרף עד כלות. כל אחד מהנרצחים היה עולם ומלואו ואבדה כואבת לכולם. בהמשך הסיור, עצוב היה לי לראות עשרות בתים ריקים המחכים לתושבים שיחזרו יום אחד.
ממרכז המבקרים יצאנו לתצפית ע"ש אלוף משנה ניר פרס ז"ל הצופה על כל האזור מצפון רצועת עזה בדרום ועד אשקלון בצפון. בסיום הגענו לחומת הגבול, ואתר ההנצחה גן העשרים – "נתיב התקווה" שהוקם בחודש יוני 2024 לזכר 20 מחברי המושב שנרצחו באותה השבת.
במרכז אתר ההנצחה "נתיב התקווה" – מתנוסס דגל ישראל ברוחב 17 מטרים ואורך 12 מטרים, עם תורן בגובה של בגובה כ 50 מטרים הגבוה ביותר בארץ, שמעורר גאווה גם בחיילי צה"ל הצופים בו מעבר לגבול עזה. ליד כל עץ זית באתר ההנצחה, שם של בן היישוב שנרצח ב-7 באוקטובר 2023 על ידי החמאס.
המחדל שקרה ב"נתיב העשרה" – היה קטסטרופה גדולה שחייבת להיחקר להפיק לקחים והסקת מסקנות, למען עתידנו ועתיד הביטחון של יישובי העוטף.
חשוב שהמפונים מיישובי עוטף עזה, יקבלו גב ממשלתי וסיוע רב מבכל הבחינות, על מנת שיוכלו אי פעם לחזור לכאן בבטחה ולגור בסמוך לגבול עזה.
אני מודה ליואב דותן ודני לוי והמארחים הנהדרים שאירחו אותנו לאורך הסיור, וממליצה מאוד להגיע לסיורים שנערכים ביישובי עוטף עזה ולסייע להם ככל שניתן.
בהצלחה רבה בהנצחת הנרצחים, בתקומת היישובים, בבניה חדשה, בצמיחה משגשגת, חוסן לקהילות ובתקווה לימים של שקט.
