חלוקת שתילי העצים בוצעה בט"ו בשבט 2010 יחד עם מנהלת עיר ירוקה

.ארגנתי את מתנדבי תנועת של"מ רעננה וחילקנו לתושבי העיר את השתילים עם צוות  מנהלת עיריית רעננה.

את השתיל שלי  שבחרתי (כליל החורש, אך שגדל אמרו לי שזה בוהיניה) שתלתי בחצר ביתי ומאז אני עוקבת אחריו באהבה בימים קרים וחמים ובכל עונות השנה ומשתהה מול השינויים בצמיחתו והתפתחותו כמו שני נכדיי שנולדו באביב 2010 .

לפתע השבוע עת זמיר הגיע ראיתי ניצנים ראשוניים בתוליים שהנצו עם בוא האביב (אפריל 2012) איזו שמחה והתרגשות אחזתני כאשר גיליתי את הניצנים שעוד מעט יפרחו לפרחים מרהיבים כיאה לעץ מהודר.

חשבתי לעצמי, איזו תהליך יפה עברתי עם הכרותי עם הרשת "שינוי ירוק", ופגישתי ביעקב גילת  מפרויקט "עץ נולד" פרוייקט ייעור עירוני לשיפור איכות האוויר ומראה המרחב הציבורי בעיר ולסיוע במאבק בהתחממות הגלובלית.הכרות שהובילה למהלך של קבלה וחלקוה של אלפי עצים שאכן מובילים לשיפור באיכות האויר ומראה המרחב העירוני. בהנאה לתושבים של פריחה, צמיחה, לבלוב ופעילות התנדבותית בקהילה העירונית.
הפעילות מסייעת לחשיבות נטיעת העצים בעיר האורבנית הגורמים להצללה לשיפור איכות האוויר ואיכות החיים עבורנו ועבור הטבע והסביבה.

באלבום זה אני עוקבת אחר שלבי צמיחתו של השתיל שלי מט"ו בשבט 2010 בהתרגשות ואהבה רבה בכל עונות השנה.

כתבה באתר תנועת של"מ על פעילותינו ההתנדבותית לאירוע זה

מעקב אחר שתיל בוהיניה הגדל בחצר ביתי

מעקב אחר שתיל של עץ "בוהיניה" שקבלתי בט"ו בשבט 2010 בפעילות שיזמתי עם מנהלת עיר ירוקה ברעננה ועם קרן קיימת לישראל בתיווכו של יעקב גילת מפרוייקט "עץ נולד" העוסק בשיפור הטבע העירוני,איכות האויר, מראה המרחב העירוני והתחממות הגלובלית של כדור הארץ. בפעילות זו חילקנו לתושבי העיר אלפי שתילי עצים ואחרי שתילת העץ בחצר ביתי, אני עוקבת אחר צמיחתו בכל עונות השנה בהשתהות ובאהבה רבה.

19 תמונות

 

כתבה באתר "שינוי ירוק" על החותם הירוק שהם משאירים בשטח.

See photo albums.

פיסול סביבתי לתחרות "המרוץ לירוק" לבתי ספר ירוקים

פיסול סביבתי ויצירת אומנות אקולוגית מעציצים שיצאו מכלל שימוש וחומרי צריכה הנחשבים כפסולת, יצרנו לתחרות "המרוץ לירוק" לבתי ספר ירוקים, פסל סביבתי של אב ובן רוכבים על אופניים, כמסר סביבתי לעידוד פעילות ספורטיבית לבריאות ושמירת הקיימות. פרויקט אומנותי, חינוכי וסביבתי. As part of the "Environmental sculpture" competition for green schools, I created With students a sculpture that promotes health and wellness to students and families by animating charachters; we created a father and son out of potting soil, electrical cables, water pipes, and other materials that we recycled , and were encourages to think "green" by developing their imagination, creativity, and Environmental Education

12 תמונות

סרטון המציג  פיסול סביבתי עם ילדי שקד רעננה מפסולת של עציצים

פיסול סביבתי בעיטור כלוב ברזל בחצר בית הספר "קשת" בכוכב יאיר

קבלתי משימה לעטר כלוב קר מברזל של צינורות מים שכיער את הסביבה מפסולת שיועדה להטמנה שאספו התלמידים. הם קבלו הדרכה על נזק הפסולת שיועדה להטמנה לסביבה וממנה יצרנו עץ דקל המתמזג עם הנוף, קשת בענן סמל בית הספר, ציפור במעופה, שמש ועננים, פרפרים ופרחים בשלל צבעים. מכלוב מכוער הוא הפך לפנינה אומנותית צבעונית ובעלת מסר לחינוך ולסביבה. במקום לפח יצרנו מהפך!

13 תמונות

 

פיסול סביבתי חמניות מבקבוקי פלסטיק ובתי גידול לציפורים

פיסול סביבתי של חמניות צבעוניות מבקבוקי פלסטיק ובתי גידול לציפורים מקרטוני חלב לעיטור חצר הגן הירוק גן "חמנייה" ברעננה. פעילות ירוקה עם ההורים והילדים להטמעת ערכי החינוך הסביבתי בדרך יצירתית. אומנות ירוקה מושיטה את ידה לסביבה.

12 תמונות

 

פיסול סביבתי במרכז מיחזור בבת חפר ECOART

פסולת של צינורות, חלקי אופניים, פקקים ומכסי פלסטיק, שקיות ניילון הפכו ליצירת אומנות מרהיבה בעלת מסר לסביבה. פעילות עם קהילת ילדי "בת חפר" ב "יום מעשים טובים" 2012 Environmental sculpture in recycling center with a community children of "bat hefer" The sculptures were made of trash gathered from the recycling center, as well as bicycle parts that were out of use. We took these materials and gave them a new life as a work of art.

19 תמונות

 

פעילות משותפת של תלמידים יהודים וערבים ברמלה לטיפוח העיר והקהילה

טיפוח גינות בתי ספר משימוש חוזר בחומרים ממוחזרים

פיסול סביבתי בבית ספר ביצירת סמלי וחגי ישראל מחומרים ממוחזרים

כיצד אומנות יוצרת סביבה?

כאשר חינוך אומנות וסביבה מתחברים יחד במטרה להבטיח את עתיד הדורות הבאים, יש השפעה ישירה בחשיבה ובחינוך של דור המבין כי אנו בני האדם  מחויבים לשמור על הסביבה למען כולנו.
חשוב שהחינוך הסביבתי יהיה מבוסס על חוויה אישית. דרך היצירתיות אנו מגיעים לתובנות וגילוי אחריות ורצון להיטיב עם הסביבה.

חוויות אלו עשויות להשפיע בצורה מכרעת בהבניית עמדות, נטיות, ערכים וביטויי ההתנהגות כלפי הסביבה והטבע בהווה ובהמשך ילדים לומדים על הסביבה ועל הטבע באמצעות אינטראקציה ישירה עמם ועל כן חשוב שמבוגרים, הורים ומחנכים, ירבו בהתנסויות משמעותיות ובאינטראקציות איכותיות שישאירו רושם חיובי על הילדים.

עידוד הפיסול הסביבתי והיצירה האקולוגית  במערכת החינוך, באה במטרה לחזק את תהליכי הלמידה של התלמידים בהבנה שיש לקדם פתרונות לבעיית הפסולת בארץ ובעיות סביבתיות שונות.
הפעילות חושפת ומעודדת את התלמידים – להגברת העשייה הסביבתית והחברתית ע"י חינוך ועשייה לשיפור הסביבה והחברה, שיפור כושר היצירתיות ופיתוח הדימיון הבלתי מוגבל לראות בחומרים שיצאו מכלל שימוש כחומר שניתן להפיח בו חיים חדשים.
החשיפה ליצירה הירוקה פועלת בשני מישורים: במישור הראשון, חשיפת התלמידים לבעיות סביבתיות שונות ודרכים לפתרון גלובלי, מקומי ואישי תוך דגש על הצורך בשמירה וניצול נכון של משאבי הטבע הקיימים.
במישור השני, פעולת התלמידים בבית הספר בצורה חוויתית המטפחת גם חשיבה יצירתית, שהם יצרו מתוך החומרים שסיימו את ייעודם והיו מיועדים להטמנה והפיחו בהם חיים חדשים ליצירות מפתיעות, פעולה זו מגבירה אצלם את הרצון לצמצום צריכה וחיסכון, שימוש חוזר ומיחזור, וליצירת דפוסי התנהגות ירוקים בבית הספר ובבית.
דפוסי התנהגות ערכיים, הבאים לידי ביטוי בגילוי אחריות סביבתית בין מה שאנו צורכים לבין מה שאנו זורקים המשפיעה ישירות על בני ביתם, על הסביבה ועל הקהילה כולה.

How does ecological art influence the message supporting bicycle riding?

Green art, which leaves a lasting green impression, has the power to influence by assimilating social-environmental messages in artwork.

I was happy to take part in the planning and design of the environmental sculptures that we created for “Good Deeds Day” at Bat Chefer with the children of the community, sculpting bicycle riders in order to encourage the public to go to the Recycling Center, both to recycle and to visit the center for the bicycle riders.

Indeed, bicycles are a form of transportation that does not pollute, a tool for improving one's fitness, a message for health and maintaining longevity.

The sculptures were made of trash gathered from the recycling center, as well as bicycle parts that were out of use. We took these materials and gave them a new life as a work of art.

The educational process of gathering trash, learning about the damage that trash causes to the environment, and recycling to to produce works of art

left a green impression on the values of awareness of the students, and a green impression in the field as a work of art with an ecological message for society and for the environment.

I'm happy and wish to thank you for this opportunity that fell into my lap, to plan and carry out an artistic project that encourages bicycle riding.

.

.

.

.

……. בקרו אותי בפייסבוק

אורך הסדנה מותנה בהתאם לגיל  ובחירת היצירה.

ניתן לקבוע סידרת סדנאות לבתי ספר, סדנאות לקייטנות ,פעילות להורים וילדים וסדנאות ליום ירוק.

סדנה להכנת טנא וזר לחג השבועות מחומרים ממוחזרים

ראו דוגמאות

סדנאות מיחזור לקייטנות אוניברסיטת תל אביב

 התרבות שבה אנחנו חיים מכונה בטעות "תרבות הצריכה". במידה רבה זו לשון נקייה, מייפה. כינוי מדויק יותר הוא: "תרבות הזבל". הזבל הוא לא תקלה. הוא לא סרח עודף או תופעת לוואי. הוא לא תוצר מקרי, מיותר, של פעילות יצרנית וצרכנית. זבל הוא הדבר עצמו. הוא הציר המרכזי. בלעדיו אי אפשר. הזבל הוא הדשן של הצמיחה הכלכלית. הזבל – ולא הכסף – הוא שמניע היום את העולם.
זהו העיקרון הפשוט המנחה את תרבות הצריכה, כמה שיותר נזרוק לפח, כך נקנה יותר. ואפשר לומר זאת כך: אם כולם יקנו רק את מה שהם צריכים ויקפידו לקנות רק מה שמחזיק מעמד במשך שנים רבות ככל האפשר – השיטה הכלכלית כולה תקרוס. בעצם, אנחנו חייבים לקנות חולצה שנשחקת אחרי ארבע כביסות, קלטות שמוחלפות בתקליטורים, נגני דיסקים שצריך להמיר במכשירי אייפוד, מחשבים שתוכנות ההפעלה שלהם מתיישנות. אנחנו חייבים לקנות את מה שנזרוק במהרה, כדי שנקנה מוצרים חדשים, שיחליפו את הישנים, ונמשיך לקנות ולקנות ולקנות. הדירות שלנו קטנות. תרבות הצריכה אינה יכולה להסתמך רק על דחף הצבירה. חובה להחליף. צריך לזרוק כדי לקנות. זו התורה כולה.

תרבות הצריכה מציעה סולם ערכים שבו האדם נמדד על פי רכושו ולא על פי הוויתו.

הכסף הוא האידיאל, ובדרך אליו הכל מותר. לתרבות זו שמות רבים כמו "אמריקניזציה", "חומרנות", "תרבות הפרסומות", ו"תרבות הרייטינג".

 כבני אדם יש לנו צרכים חומריים כמו מזון, מים, מחסה וביגוד. יש לנו גם צרכים רוחניים כמו חום, שייכות, אהבה או מתן משמעות לחיים. תרבות הצריכה מנסה לשכנע אותנו שניתן למלא צרכים רוחניים במוצרים חומריים. היא יוצרת אצלנו ציפיות מוגזמות ותקווה לאושר אם רק נשיג את המוצר הבא. אך את הצרכים הרוחניים לא ניתן לקנות בכסף, וככל שאנו מתאמצים יותר גדלה תחושת הריקנות והסתמיות.

 זירות הפעולה של תרבות הצריכה מתקיימות, למעשה, כמעט בכל מקום:פרסומות- בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות, בלוחות ענק ברחובות, בטלוויזיות חוצות, בקולנוע, על תחנת האוטובוס ובאינטרנט.

בעיתונות ובטלוויזיה משודרות פרסומות בלתי ישירות- מוספים של "סגנון חיים", "רכב", חידושים טכנולוגיים,בישול יוקרתי, כשלמעשה רוב הקוראים כלל אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש את המוצרים המוצגים שם או אינם זקוקים להם.

בכל סוגי הפרסומות חוזר המסר:קנו עוד- כך תהיו מאושרים יותר. המסר "אתם בסדר בדיוק כפי שאתם", הבסיסי כל כך לבריאות הנפש של האדם, אינו משודר בהן.

 תרבות הצריכה היא תופעה חברתית וכלכלית המעודדת אותנו לקחת נתח הגון ממשאבי כדור הארץ מבלי להתחשב בתוצאות.

20% מאוכלוסיית העולם צורכת למעלה מ- 70% מהמשאבים החומריים שלו, ומחזיקה למעלה מ- 80% מההון בו. למרות שאליטה גלובלית זו כוללת אנשים כמעט מכל המדינות, היא מרוכזת ברובה במדינות המערביות, הצרכניות: ארה"ב, קנדה, מערב אירופה, אוסטרליה, יפן וגם ישראל.

אותם 20% אינם מגדלים, מספקים או מייצרים לבדם את כל המשאבים הללו, אלו הם תוצרים מעמלו של כלל העולם. האוכלוסייה הצרכנית נהנית מהיתרונות של שימוש בתוצרים אלו, ושולטת בחלוקתם, למרות שמלכתחילה הם לא בהכרח שייכים לה.

בכל זאת, נותרה בעיית הקשר שבין הרוח לחומר בתרבות הזבל. כאשר מייצרים דברים שנועדו לקנייה ולזריקה במהירות ובתכיפות, מייצרים לא רק זבל אלא גם עבודה קשה וזולה. מייצרים ניצול. העובדים נחשבים גם הם לזבל – טובים רק כל עוד הם נוחים ויעילים, ניתנים להשלכה ברגע שנמאס מהם. תרבות הזבל גם מורידה את ערך האומנות והמלאכה ומעדיפה על פניהן את האוטומציה והתעשייה. תהליכים זריזים וקצרי מועד עדיפים על תהליכים ממושכים ומעמיקים. הכל נעשה, כמדומה, שטוח. אי אפשר לעצור ולרקום קשר מחייב, ארוך טווח, משמעותי, עם הדבר, עם האדם, עם האחר. צריך, בקוצר רוח, להיפרד ולרכוש חדש.

לתרבות הצריכה השפעות רבות:

מחסור בזמן- כאשר אנו עובדים יותר כדי לרכוש עוד מוצרים, יש לנו פחות זמן להקדיש למשפחה ולחברים.

הרס המשפחה- הרבה הורים מבלים פחות עם ילדיהם. במקום תשומת הלב החסרה מנסים הם לפצות את הילדים בכסף ובמתנות.

ילדים חומרניים- מגיל צעיר מאוד מהווים ילדים מטרה לפרסומות. כשההורים מבלים יותר זמן בעבודה,הילדים עוברים שטיפת מוח בלתי פוסקת, והמפרסמים מקבלים צרכנים לכל החיים.

 הרס חברתי- כיוון שאנו מודדים את ההתקדמות שלנו בצורה יחסית לאחרים, אנשים ממשיכים להיות מתוסכלים, כיוון שתמיד מכסחת הדשא של השכן ירוקה וחדשה יותר. את העסקים השכונתיים מחליפים מרכזי קניות ענקיים שמוציאים את הכסף מהקהילה ומגדילים עוד יותר את הניכור החברתי ואת הפער הכלכלי.

הרס סביבתי- תרבות הצריכה הורסת את כדור הארץ. אם כל העולם יצרוך כמו החברה האמריקאית, יידרשו 4 כדורי ארץ רק כדי לתמוך באוכלוסייה הקיימת.

 תרבות הזבל משפיעה אפוא בוודאי גם על היחס שלנו לטבע. אם אין לנו כבוד לאריכות ימים של הדברים, גם קצרה רוחנו מאהבת הטבע השורד, המתפתח, הפורח, החי בקצב שלו, לעצמו, בלי שום תועלת לצריכה ולאשפה. וכך החיים שלנו נתפשים במונחים תועלתניים, עכשוויים, ואין מקום לחריגה ולהתעלות.
זהו אפוא האתגר הגדול: כיצד נמשיך להשתתף בחגיגה, לזרוק את כל הדברים שרכשנו, להחליפם בחדשים, להניע את גלגלי הצריכה, ובכל זאת נבטיח שמשהו יישמר. כדי שלא הכל בחיינו יהיה זבל, אולי כדאי, לפני הכל, להכיר בחשיבות העצומה של הזבל בחיינו. להעריך את הזבל, להעלות אותו על נס, להעניק לו משמעות.

 אז מה אפשר לעשות?

טיפים לשינויים בהרגלי הצריכה.

כמה מים נחוצים לאדם ביומו על מנת לשרוד צורך אדם, בשתייה ודרך רכיבי מזון, כ- 4 ליטר ביום, ובאזורים חמים, לפחות פי שניים. אולם זהו רק חלק קטן מאד מצריכת המים היומית.
בעולם המודרני, ובעיקר בעולם המערבי, צורך אדם עשרות עד מאות ליטרים ביום – הכל בהתאם לרמת החיים שלו. למעשה, הפכה רמת צריכת המים לנפש, כמו רמת צריכת האנרגיה, לאחד המדדים המקובלים לקביעת רמת מחיה. ל- 65% מאוכלוסיית העולם, בעיקר במדינות העולם השלישי, אין מים זורמים בבתים; הצרכים נעשים בפאתי הכפר, והמים נשאבים מבארות רק לצורכי בישול, שתייה ורחצה מינימאלית. הצריכה הממוצעת באוכלוסייה זו היא כ- 50 ליטר לנפש ליום (לנ"י). מצד שני, במדינה מתועשת כמו ארה"ב, בה המים משמשים להדחת אסלות, מכונות כביסה ומדיחי כלים, שטיפת מכוניות, גינון, בריכות שחייה וכו', יכולה הצריכה לעבור את הכמות של 450 ליטר לנפש ליום.

 בישראל הצריכה הממוצעת נעה בין 270 ל- 300 לנ"י (במלים אחרות, כל אדם צורך בין 100 ל- 110 מ"ק מים בשנה). לשם השוואה, הצריכה בשטחי הרשות הפלשתינית היא כ- 80 לנ"י בממוצע, ובירדן השכנה כ- 150 לנ"י. אולם, הצריכה הביתית מהווה רק כ- 30 מכלל צריכת המים במדינה. רוב המים במדינה, כ- 60%, משמשים לחקלאות.

באופן כללי, השימושים הביתיים המרכזיים במים נחלקים כך: שירותים 45%, רחצה 30%, כביסה 25% ובישול ושתייה 5%. כשיודעים באילו פעולות אנו משתמשים ביותר מים, קל יותר גם לחסוך.

שינויים קטנים באורח החיים יכולים להשפיע רבות על מצב המים ועל הפגיעה בטבע.

התקנת חסכמים וקוצבי מים: כשאנחנו פותחים ברז, יוצאים ממנו הרבה יותר מים ממה שאנחנו צריכים באמת. מה עושים? מתקינים חסכמים וקוצבי מים. חסכמים הם מכשירים פשוטים, שאותם מרכיבים בברזים במטבח ובמקלחת, את קוצבי המים מתקינים במערכת ההשקיה בגינה, כדי להפחית את כמות המים היוצאים מן הברזים. הדחת מים באסלות מצריכה שימוש במים רבים ולכן שימוש יעיל במיכל הדחה דו כמותי יכול לחסוך במידה ניכרת בצריכת המים בבית.
סרטון הדרכה לשימוש בחסכמים.

כמה עצות לחיסכון במים, נעזור לשמור על המים במדינה ונוזיל את חשבון המים שלנו.

בוא ניקח אחריות -  לחצו על הקישור חושבים טיפה – חוסכים ים! באדיבות Ynet .

לצערי בארץ, מידת המיחזור נמוכה יחסית הן בגלל העדר מודעות והן בגלל העדר חקיקה מספקת בנושא.

איך אנו יכולים ע"י שינויים קטנים באורח החיים להפחית את כמויות האשפה?

ראשית הפרדת האשפה האורגנית מכלל הפסולת תוך הפיכתה לקומפוסט תחסוך עשרות אחוזים מכמות הפסולת המיועדת להטמנה.

שינויים בהרגלי הצריכה, לא מעט דברים שאנו קונים ומשמשים אותנו לרגע קט בלבד ואין לנו צורך בהם יכולים להיות מנוצלים פעם נוספת ולשרת אותנו או את האחרים נאמנה, לפני שיתפסו מקום במטמנות האשפה ויתחילו להתפרק לגורמים.
להלן חמשת  ה-R המומלצים:

1. Reduce – הפחתה: פתרון המהווה בסיס לצמצום כמויות הפסולת. מהותו היא הקטנת כמות החומר בו אנו משתמשים,  עוד לפני הפיכתו לאשפה. למשל:
-  חלק גדול מהמוצרים שאנו צורכים, נקנה באריזות המושלכות לפח עם פתיחת המוצר.
חברות מייצרות אריזות מהודרות לצורכי שווק ופרסום. כדאי לנסות להשפיע על חברות השיווק לצמצם את כמות האריזות בצורה ניכרת.
- בזמן קניות: במקום להשתמש בשקית לכל מוצר, ניתן לצמצם את כמות השקיות, או מומלץ יותר להשתמש בשקית בד רב פעמית או בתיק גדול.
- להשתדל לנסוע כמה שפחות ברכב פרטי וכמה שיותר באופניים ובתחבורה ציבורית, כדי לחסוך בזיהום אויר.
- לקנות מוצרים שונים כמו שוקו ושמפו באריזות משפחתיות גדולות שמספיקות לכולם – כך חוסכים פלסטיק וגם כסף.

2. Reuse – שימוש חוזר: החברה המערבית הצרכנית דוגלת בשיטת "השתמש וזרוק".
כל מוצר הוא חד פעמי, תמיד אפשר לקנות עוד… אך מוצר המשמש אותנו חצי שעה, ימשיך להתקיים מאות שנים לאחר מכן. על מנת להפחית את כמויות הפסולת שאנו מייצרים, עלינו לשוב לשימוש הרב פעמי, שהוא מתקדם יותר (ואם מקפידים שלא לבזבז מים בשטיפת הכלים, גם אינו מעמיס פסולת על המערכת). למשל:
- שימוש חוזר בבקבוקי שתייה (מילוי במים או מיץ) ושקיות פלסטיק (לשמור שקיות מקניה קודמת ולזכור לקחתן לקנייה  הבאה).
- שימוש בכלים רב פעמיים ולא בכלים חד פעמיים.
- איסוף המים שיוצאים מהמזגן בצינור ישר אל הצמחים.

3. Repair – לתקן: לנסות להימנע מהפיכת מוצר לפסולת – לתקן קרעים בבדים וגם מכשירים שנדמה שהתקלקלו, ללמוד מלאכות בסיסיות של תיקון ושיפוץ – זה יותר כיף מלהיות תלוי בבעלי מקצוע. וכמובן, לשים לב שקונים מוצר איכותי ולא כזה שמכוון מראש לשימוש קצר.

4. Recycle – למחזר: בתהליך מיחזור, אנו הופכים מוצר קיים לחומר הגולמי ממנו נוצר ויוצרים מוצר חדש. למשל, כדורי ים וספסלי רחוב, מיוצרים מפלסטיק של בקבוקי שתייה שזרקנו לכלובי המיחזור. במצב אידיאלי, מוצר שסיימנו את השימוש בו יחזור אל היצרן, שיידע טוב מכולם, לטפל במרכיביו ולמחזר אותם. זה כבר קורה בעולם, לדוגמא יצרנית כסאות-מחשב יפנית, לוקחת אחריות על המוצר, גם בגמר השימוש בו. בארצות מסוימות במזרח, מי שמניח טלוויזיה או מסך מחשב משומשים ברחוב, מבלי לתאם עם הרשויות, נקנס בסכום גבוה, כי הללו מכילים חומרים מסוכנים ויש לתאם עם גורם מיוחד האוסף ומטפל בהם.
יש לזכור שלמרות שתהליך המיחזור יעיל וחסכני, עדיין נוצר זיהום ודרושה אנרגיה מסוימת לקיומו.
-     מיחזור בקבוקי פלסטיק גדולים (בפחי המיחזור), או קטנים (בפיקדון).
-     מיחזור זבל אורגני לקומפוסט.
-     קניית מוצרים ממוחזרים (כמו נייר).

5. Refuse - לסרב: יש אומרים שזהו העיקרון הראשון במעגל צמצום הפסולת. הכוונה היא לסירוב לצרוך יותר ממה שצריך. אנו חיים בחברה צרכנית. אדם במדינה מפותחת קונה, לא כמה ומה שהוא צריך, אלא על פי צו האופנה, התרבות, יחס החברה, וכו'… אימוץ דרך חיים בה אנו קונים על פי צרכינו האמיתיים, תגרום להפחתה בייצור ולהפחתה בכמויות הפסולת שלנו.

סרטון וידיאו – שינוי הרגלים להקטנת השימוש בשקיות ניילון.

שקיות פלסטיק – פסולת מיותרת

דוגמאות למיחזור ושימוש חוזר בשקיות ניילון

הילדים יתנסו בטכניקות שונות של פיסול, ציור, הדבקה, גזירה, צביעה, הרכבה ועוד.
הילדים עובדים בקבוצות קטנות באוירה ביתית בויחס אישי לכל אחד.

החוג יתקיים פעם בשבוע במשך שעה וחצי ברעננה.