שינויים קטנים באורח החיים, זה כל מה שצריך לעשות כדי לעזור להציל את כדור הארץ.
לצערי בארץ, מידת המיחזור נמוכה יחסית הן בגלל העדר מודעות והן בגלל העדר חקיקה מספקת בנושא.
איך אנו יכולים ע"י שינויים קטנים באורח החיים להפחית את כמויות האשפה?
ראשית הפרדת האשפה האורגנית מכלל הפסולת תוך הפיכתה לקומפוסט תחסוך עשרות אחוזים מכמות הפסולת המיועדת להטמנה.
שינויים בהרגלי הצריכה, לא מעט דברים שאנו קונים ומשמשים אותנו לרגע קט בלבד ואין לנו צורך בהם יכולים להיות מנוצלים פעם נוספת ולשרת אותנו או את האחרים נאמנה, לפני שיתפסו מקום במטמנות האשפה ויתחילו להתפרק לגורמים.
להלן חמשת ה-R המומלצים:
1. Reduce – הפחתה: פתרון המהווה בסיס לצמצום כמויות הפסולת. מהותו היא הקטנת כמות החומר בו אנו משתמשים, עוד לפני הפיכתו לאשפה. למשל:
- חלק גדול מהמוצרים שאנו צורכים, נקנה באריזות המושלכות לפח עם פתיחת המוצר.
חברות מייצרות אריזות מהודרות לצורכי שווק ופרסום. כדאי לנסות להשפיע על חברות השיווק לצמצם את כמות האריזות בצורה ניכרת.
- בזמן קניות: במקום להשתמש בשקית לכל מוצר, ניתן לצמצם את כמות השקיות, או מומלץ יותר להשתמש בשקית בד רב פעמית או בתיק גדול.
- להשתדל לנסוע כמה שפחות ברכב פרטי וכמה שיותר באופניים ובתחבורה ציבורית, כדי לחסוך בזיהום אויר.
- לקנות מוצרים שונים כמו שוקו ושמפו באריזות משפחתיות גדולות שמספיקות לכולם – כך חוסכים פלסטיק וגם כסף.
2. Reuse – שימוש חוזר: החברה המערבית הצרכנית דוגלת בשיטת "השתמש וזרוק".
כל מוצר הוא חד פעמי, תמיד אפשר לקנות עוד… אך מוצר המשמש אותנו חצי שעה, ימשיך להתקיים מאות שנים לאחר מכן. על מנת להפחית את כמויות הפסולת שאנו מייצרים, עלינו לשוב לשימוש הרב פעמי, שהוא מתקדם יותר (ואם מקפידים שלא לבזבז מים בשטיפת הכלים, גם אינו מעמיס פסולת על המערכת). למשל:
- שימוש חוזר בבקבוקי שתייה (מילוי במים או מיץ) ושקיות פלסטיק (לשמור שקיות מקניה קודמת ולזכור לקחתן לקנייה הבאה).
- שימוש בכלים רב פעמיים ולא בכלים חד פעמיים.
- איסוף המים שיוצאים מהמזגן בצינור ישר אל הצמחים.
3. Repair – לתקן: לנסות להימנע מהפיכת מוצר לפסולת – לתקן קרעים בבדים וגם מכשירים שנדמה שהתקלקלו, ללמוד מלאכות בסיסיות של תיקון ושיפוץ – זה יותר כיף מלהיות תלוי בבעלי מקצוע. וכמובן, לשים לב שקונים מוצר איכותי ולא כזה שמכוון מראש לשימוש קצר.
4. Recycle – למחזר: בתהליך מיחזור, אנו הופכים מוצר קיים לחומר הגולמי ממנו נוצר ויוצרים מוצר חדש. למשל, כדורי ים וספסלי רחוב, מיוצרים מפלסטיק של בקבוקי שתייה שזרקנו לכלובי המיחזור. במצב אידיאלי, מוצר שסיימנו את השימוש בו יחזור אל היצרן, שיידע טוב מכולם, לטפל במרכיביו ולמחזר אותם. זה כבר קורה בעולם, לדוגמא יצרנית כסאות-מחשב יפנית, לוקחת אחריות על המוצר, גם בגמר השימוש בו. בארצות מסוימות במזרח, מי שמניח טלוויזיה או מסך מחשב משומשים ברחוב, מבלי לתאם עם הרשויות, נקנס בסכום גבוה, כי הללו מכילים חומרים מסוכנים ויש לתאם עם גורם מיוחד האוסף ומטפל בהם.
יש לזכור שלמרות שתהליך המיחזור יעיל וחסכני, עדיין נוצר זיהום ודרושה אנרגיה מסוימת לקיומו.
- מיחזור בקבוקי פלסטיק גדולים (בפחי המיחזור), או קטנים (בפיקדון).
- מיחזור זבל אורגני לקומפוסט.
- קניית מוצרים ממוחזרים (כמו נייר).
5. Refuse - לסרב: יש אומרים שזהו העיקרון הראשון במעגל צמצום הפסולת. הכוונה היא לסירוב לצרוך יותר ממה שצריך. אנו חיים בחברה צרכנית. אדם במדינה מפותחת קונה, לא כמה ומה שהוא צריך, אלא על פי צו האופנה, התרבות, יחס החברה, וכו'… אימוץ דרך חיים בה אנו קונים על פי צרכינו האמיתיים, תגרום להפחתה בייצור ולהפחתה בכמויות הפסולת שלנו.
סרטון וידיאו – שינוי הרגלים להקטנת השימוש בשקיות ניילון.
בעיית הפסולת בישראל הינה אחת הבעיות הסביבתיות הקשות והמורכבות העומדות בפנינו.
ישראל נמצאת כיום במקום השני בעולם בייצור אשפה לנפש.
יום יום אנו זורקים לפח שאריות מזון, ניירות, עטיפות ואריזות, פחיות משקה, בקבוקים ריקים, בגדים ישנים, צעצועים… האשפה שאנחנו זורקים, מגיעה ברובה למזבלות ולאתרי הטמנת פסולת ומצטברת בהם בכמויות עצומות.
כמות הפסולת ההולכת וגדלה בתוספת עלייה בצפיפות האוכלוסייה וצמצום השטחים הזמינים, מחריפים את הקשיים בדרך להקמת אתרים חדשים לסילוק פסולת. התוצאה הבלתי נמנעת היא מצוקת נפח הטמנה זמין, ומפגעים סביבתיים קשים.
ברגע שפסולת יצאה מביתנו,כבר בדרך להטמנה הנוצר זיהום רב כתוצאה מהשינוע לאזורי ההטמנה. זיהום הממשיך להיווצר גם אחרי ההטמנה.
מאחר ואין הפרדה בין פסולת רטובה לפסולת יבשה, שילוב הפסולת האורגנית והיבשה יחד ובנוסף ייצור ושימוש בחומרים מלאכותיים שאינם מוכרים לטבע ואינם מתפרקים על ידי האורגניזמים הקיימים בו, גורם לכך שהפסולת אינה מתכלה, כתוצאה מכך נגרמת עליה בפליטת גזים רעילים, עלייה בזיהום הקרקעות באזורי ההטמנה, זיהום האוויר ומי התהום, פגיעה בנוף, סיכון חיות הבר והפצת מחלות מזהמות.
אם בממוצע מייצר אדם בישראל 2.5 ק"ג פסולת ביום, ניקח את כמות התושבים ביחס לשטח הגיאוגרפי של המדינה וגידול האוכלוסייה, נראה: ככל שיש יותר תושבים – כך גם כמות הזבל שהם מייצרים גדולה יותר, עלייה מתמדת ברמת החיים והשפעת תרבות הצריכה גורמות לייצור רב יותר של פסולת.
אבל, צריך לזכור כי שטח המדינה נשאר זהה ולא משתנה, ולכן אין בעצם מספיק מקום כדי לאחסן את הפסולת. כל פיסת קרקע יקרה לנו מאוד.
היטל ההטמנה המוצע מהווה חלק מהפתרון לעיוות הקיים כיום בשוק הפסולת בישראל. פתיחת מטמנות נוספות לא תפתור את בעיית הפסולת לטווח הארוך ותמנע ניצול יעיל של הקרקעות להטמנה.
מטמנה חדשה נותנת אשליה של פתרון זמין וזול אך למעשה, מונעת התפתחות מחזור וטיפול אחר שאינם מתכלים עם הזמן ונותנים פתרון לטווח ארוך. בנוסף, ריבוי אתרים גורם לתחרות והורדת מחירים אשר ימשיכו למנוע קידום פתרונות אלטרנטיביים להטמנה.
וכאן בדיוק נרתם לעזרתנו המיחזור.
שימוש חוזר במוצרים שיועדו לפח, גורם לחיסכון רב בצריכת חומרי גלם ממשאבי הטבע מצד אחד וצמצום כמויות הפסולת המיועדות להטמנה באדמה מצד שני.
הפחתה מכלל הפסולת שאנו מייצרים מדי שנה, תחסוך מכדור-הארץ קילוגרמים רבים של דו-תחמוצת הפחמן, הגז שנחשב לאשם המרכזי בהתחממות הגלובלית של כדור הארץ.
